מן האסמכתאות האלה (המלוות לרוב בחותמות, חתימות ושאר אלמנטים גראפיים בעלי חשיבות עצמית גבוהה) ניתן ללמוד על מקור היין, זן הענב, שנת הבציר, תקופת היישון, אחוזי האלכוהול ועוד. על פי אסמכתה זו ניתן גם לאמוד את ערכו הכספי של היין בכל זמן נתון. אין זה מקרי שהגנטיקה העיצובית של תוויות היין, דומה ולעתים אף זהה, לזו של תעודות, שטרות וניירות ערך אשר נוסחאות של מדד ורבית חלות עליהן. צריך לזכור כי תווית היין אינה אלא "תעודת הזהות" של המוצר, ושאין כמעט מוצר מקביל שמצריך תיעוד כמו יין. בסצנת השיא בסרט "יהושע אתמול והיום", מתנקם השחקן ג'יימס ווד, המגלם את דמותו של הגיבור, באדם ששכב עם אשתו בכך שהוא תולש את התוויות מאוסף היין היקר שלו, ובכך גם מסיר את עצם זהותם של המותגים. אף שהבקבוק קיים, וכן גם תכולתו היקרה, מאבד היין את המיתוג שלו, וכמובן גם את ערכו הכספי. בשנת 1924 החליט הברון פיליפ לבית רוטשילד לקשט את תוויות "שאטו מוטון" ביצירות של אמני התקופה, ובכך להדגיש את הקשר שבין סוגי היצירה – ציור ואמנות יצירת היין. ואכן הקשר ברור מאליו, הצרכן, לא יטיל ספק בתווית של פאבלו פיקאסו, או אנדי וורהול, שכן עצם הנוכחות של אלמנט חזותי בעל אופי אמנותי מרשים (של אמן בעל שם או אלמוני) תורמת לאנינותו של היין. זו הסיבה שרוב תוויות היין, מהאיכותיות ביותר ועד לאלה הפחות איכותיות, הן בעלות אופי אמנותי ומנציחות פן כזה או אחר של היקב. אין זה סוד שהקשר בין הרגלי הצריכה של צרכן היין לבין המודעות התרבותית הגבוהה שלו, בא לידי ביטוי גם בביקושים שלו למותגי אופניה יוקרתיים, סיגרים משובחים וידע קולינארי נרחב. אחת הדוגמאות הנלקחות ממחוזותינו היא "יקבי סגל" אשר החלו בבציר 1991 במסורת דומה לזו של רוטשילד, עם הופעת סדרת 'בן עמי'. תוויות הסדרה באו להדגיש את הקשר העמוק שבין היין לעשייה האמנותית המקומית בדרך של מחווה לאמן ו"פרגון" הדדי. עם האמנים שיצירותיהם הופיעו על גבי תוויות היקב נמנים אורי ליפשיץ, שמואל בק, יאיר גרבוז, איוון שוובל, יוסל ברגנר, משה גרשוני ולאחרונה גם חתן פרס ישראל מנשה קדישמן. תוויות אלו זכו להצלחה בקרב צרכני היין המקומיים, גם בשל תחושת ההזדהות עם יוצרי התוויות.
המיוחד במסרים המוצגים על גבי אריזות שהם מדברים בגוף ראשון, כאשר ההסבר לכך הוא שבקבוק היין, הוא הגוף והתווית היא הבגד, שתכולת הבקבוק היא האופי ואילו העיצוב הוא הרוח. האריזה תאמר לצרכן המתלבט "מי אני" ותנסה למשוך אותו ביופייה וכן באופייה. לכן חשוב כל כך אותו איזון עדין בין מידע טכני (שם המותג, שנת הבציר, זן היין וכד'), לבין הדרך שבה הדברים נאמרים. תווית היין בניגוד לתוויות של מוצרי צריכה אחרים, מדברת אל הצרכן בעדינות, בלחש ובאיפוק.
במאמרו "תוכן וצורה" כותב פול רנד (אבי העיצוב הגרפי המודרני) "לעצב זה יותר מאשר מלאכת הרכבה, סידור אלמנים ועריכתם. לעצב משמעותו להוסיף ערך ומשמעות , להאיר, לפשט, להבהיר, ולשכנע...ואולי אף לבדר".